<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ג מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף כד.</h2>
מחלוקת רשב"ג ורבנן רשבג"א כל ששהה (ז') [ח'] ימים בבהמה אינו נפל שנאמר והיה שבעת ימים תחת אמו. ואיפסיקא הלכתא כוותיה אי לא שהה ספיקו אסור ואסור למישחט עד אורתא דתמניא. אלא היכא דקי"ל דכלו חדשיו. וכתב רב אלפס כלו לו חדשיו לא איפשיט שפיר אי יולדת למקוטעין או לא וכ"ש בן ז' לגסה ובן ג' לדקה כדאמר בפ' המפלת [נדה כ"ד ע"א] בעוברין שהוא אסור בן ד' לדקה ובן ח' לגסה ממנו ולמטה אסור הלכך למ"ד יולדת למקוטעין בן (ז') [ח'] ומחצה כלו לו חדשיו ולמ"ד אינה יולדת למקוטעין אפי' בן ט' חסר יום א' אסור עד ח' ימים. וכתב ר' אלפס הא דאמר ח' ימים בבהמה אינו נפל ה"מ לקרבן אבל לאכילה באורתא דתמניא כדאמרינן ר"פ ור"ה ברי' דר"י איקלעו לבי רב אידי בר אבין ועביד להו עגלא תילתא ביומא דשבעא וא"ל אי תרחיתו ליה עד אורתא הוה אכלינן ומסתב' דכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא והלאה (שמיני בלאחר) [כלאחר] שמיני [והא] דכתיב ביום, לילה לקדושה יום להרצאה [זבחים י"ב ע"א] ור' אלפסי נמי ה"ק אלא דלישניה הכי הוה בהלכותיו וה"פ הנ"מ דבעי ח' ימים כלומר שיכנוס ביום ח' לקרבן דהא לא חזי לקרבן מעליא עד יום ח' ולאו טעמא דאינו נפל משנכנס היום דנפל אזדא ליה אלא משום דיום בעי לקרבן דכתיב ביום צותו אבל לאכילה משעתא דאורתא דתמניא אזדא ליה נפל ומותר דמקצת היום ככולו וקדוש הוא מאותה שעה כדגרסינן בזבחים [י"ב ע"א] לילה לקדושה וכיוצא בה נמי קאמר(י) רבינו בפסח [פ"ב] ה"מ בשאר יו"ט אבל בפסח לא דקבא מלוגנאה לפיסחא [והיכא דשהה ח' ימים] (ו)ראוי אף לקרבן כלו לו חדשיו לאכילה מותר בתוך ז' לקרבן אסור עד יום ח'. וא"י דזבן בהמה לישראל לא מהימן לומר בר תמניא יומא היא דכ"ד שיש בו או"ה אין הא"י נאמן כדאי' ביבמות [מ"ז ע"א] לדבריך א"י אתה ואין עדות לא"י ואמרינן נמי [יבמות קכ"ב ע"א] א"י שאמר פירות הללו של עזקה הן של ערלה הן לא אמר ולא כלום. שאינו אלא להשביח את מקחו ואפי' מסל"ת אינו נאמן. וכיון דלא ידעינן אי שהה אי לא שהה וקי"ל כרשב"ג דאמר נפל מן הגג או אכלו ארי ומת ובא לפנינו ולא ידעינן ביה מידי חד ספיקא היא ספק חי ספק מת אסור והיינו ספק כלו ספק לא כלו ורובא ליכא למימר דכולן בחזקת איסור עומדת הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא עד שיוודע לך במה נכשרה. ואיכא למ"ד הבא לפנינו מן העדר דכל דפריש מרובא פריש ורובא דהתירא נינהו. ואיכא למימר דל"א דכל דפריש מרובא פריש אלא בדבר שאין לו מתירין אבל בדשיל"מ כגון זו כל צדדי לחומרא דאית לך למנקט נקטינן. ורועי בהמות אומרים עד ל' יום הוא עומד בטבורו מכאן ואילך הוא נופל ומשנפל מותר. ואי זבן מישראל ולא הודע הולך ושוחט כדאמרינן לקמן באותו ואת בנו וכדאמרינן בבכורות [כ"א ע"ב] בלוקח בהמה מישראל וא"י אם בכרה אם לאו דקי"ל כר"י דאמר חולין וודאין דכיון דאיכא איסורא אודיע הוה מודע ליה.
